29.9.09
117.9.09 תעבורה – דו"ח מהירות דו"ח מהירות עלולים לקבל במספר דרכים: מכ"מ נייח וצילום (שיטה ישנה שאינה קיימת כמעט), מכמונת נייחת ולא מאוישת, ממל"ז – מכמונת לייזר מופעלת ע"י שוטר, מכ"מ רכב חונה ותמונה, מכ"מ המותקן בניידת תוך כדי נסיעה ויכול לתפוס רק בנסיעה חזיתית מול הרכב ולאחרונה דווח על מכ"מ המותקן בניידות המבצע את הבדיקה קדימה ואחורה, תוך כדי נסיעה. כללים התופסים בכל השיטות: יש לודא שאתה הרכב היחיד שנראה ע"י המכשיר. במכ"מ המספק תמונה – אם יש אפילו קצה של רכב אחר – הדו"ח בטל ואין להסתמך על המכשיר. יש לודא שהשוטר המפעיל את המכשיר הציג בדיקה וכיול המכשיר לפני ואחרי המשמרת ומה גודל הטעות. במכשירים אחרים, השוטר חייב להראות את התוצאה על הצג ולהסביר למה לא יכול להיות שמדד רכב אחר. לכל המכשירים יש אחוז טעות. המשטרה אמורה לכתוב דו"ח, רק על מהירות העולה באופן ברור על אפשרות הטעות של המכשיר. בכבישים בין עירוניים נוהגת המשטרה להגיש דו"ח כאשר המהירות גבוהה ב – 20 קמ"ש מהמהירות המותרת. תפיסת מהירות עפ"י מד האוץ של הניידת, נפסל ברוב המשפטים.
זכותו ואפילו חובתו של נהג המשוכנע שהשוטר טועה, לחייב את השוטר לרשום בדו"ח המצוי בידו, את מלוא תגובתו של הנהג. שוטר המסרב, עבר על ההוראות ומעבר לענישה אישית, יתכן שהד"ח ימחק. עצה אחרונה – אם קיימת אפשרות שהשוטר צודק, עדיף לשלם את הקנס ולא לגשת לבית המשפט. שם הסיכוי קלוש לצאת זכאי ובד"כ הענישה יותר חמורה. תשלום הדו"ח זו הודאה באשמה ונרשמת הרשעה בגיליון האישי וגם מצטברות נקודות חובה. במקרה של חשש לשלילה, עדיף לגשת לעו"ד ולא לנהל לבד את התיק. שמואל סף עו"ד | 
