לשון הרע כפרסום במיילים

לשון הרע כפרסום במיילים

נלקח ממאמרו של עו"ד רן פרנקל מאתר מאמרים

הלכות לשון הרע באינטרנט לאור החקיקה והפסיקה בישראל . על הזכות לשם טוב כערך יסוד במשפט הישראלי נכתב רבות במספר פסקי דין מנחים. שני ציטוטים מפסקי דין אלו מבטאים אולי באופן הטוב ביותר את גישת הפסיקה לזכות האדם לשמו הטוב. נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק כתב בע"א 214/89 אבנרי נ. שפירא, פד"י מג' (3) 840 בעמ' 856 כדלקמן: "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". בפרשת רשת שוקן כתב כב' השופט ריבלין בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. אילון הרשקוביץ, פד"י נח(3) 553 כי: "שמו הטוב של אדם - המוניטין שצבר לעצמו במהלך חייו - הוא נכס מקניינו, הנרכש לעיתים בעמל רב ולאורך זמן. הוא מהווה ביטוי חשוב לכבודו של האדם: הן כבוד במובן honor, לאמור - ההוקרה וההכרה הנובעים ממעמדו בחברה אליה הוא משתייך, והן כבוד במובן dignity, לאמור- להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".

מהימנות ראיות האופיינית למרחב הווירטואלי נוגעת למהימנות הראיות המונחות בפני בית המשפט. בדיונים משפטיים העוסקים בלשון הרע באינטרנט מונחים בפני השופטים העתקי תדפיסי דואר אלקטרוני, דפי פורום, דפי אינטרנט ועוד. כל אלו מועתקים למעשה מתוך המחשב וניתנים לעריכה או מניפולציה באמצעים פשוטים ביותר, דבר היכול להשפיע על תוצאות המשפט.

כב' השופטת מארק – הורנצ'יק מתייחסת לסוגיה זו בא` 64981/04 ( שלום ת``א) בורוכוב נ` נוימן: "יש ומהימנותם של מסמכי הדואר האלקטרוני – האישיים – איננה נופלת בהכרח ממהימנותן של ראיות קבילות אחרות. הדבר טעון הוכחה. מסמכים שמקורם בדואר אלקטרוני – נטמיילים – אישים – לא פעם מעידים על מהימנותם אף טוב יותר ממרבית רישומי הנייר אשר בתי המשפט מעניקים להם מעמד של ראיות קבילות ללא עוררין. שהרי לנטמייל – מסמך הדואר האלקטרוני האישי נלווה מידע שאיננו מצוי על פי רוב בתרשומות נייר. לנטמייל – מסמך הדואר האלקטרוני אישי מצורף מידע בדבר שמו וכתובתו הייחודית של השולח; רשימת הנמענים; מועד שיגור של הנטמייל; מועד קבלתו של הנטמייל אצל הנמען ברשת האינטרנט או אולטינט. כל אלה הם פרטים בעלי ערך רב בקביעת מהימנותה של ראייה. זאת ועוד. שאלה של מהימנותו משקלו וסבירותו של הנטמייל יכולה להיעשות אף על פי אבחנה בין מייל סתמי שמקורו באתרים שונים, ובין מייל שמקורו ממאגר או מתחם (Domain) מוגן ומאובטח על ידי תוכנת הגנה בהתאם לטכנולוגיה זמינה. הנטמייל – מסמך הדואר האלקטרוני האישי, מעיד על מועד יצירתו. עובדה זו מסייעת להכרעה בשאלה אם נוצר המייל – מסמך הדואר האלקטרוני בסמיכות זמנים רלוונטיים לאירוע נשוא העניין. העובדה שהמייל – הדואר האלקטרוני מעיד על זהות כותבו וברשת אולטינט אף על מקבלו – יש בהם כדי לסייע לבית המשפט לבחון את השאלה – האם מדובר במי שהיה בעל ידע על תוכנו של המסמך.

אמנם האינטרנט, בהבדל מרשת אולטינט, חשוף לפריצה לאחרים לגרימת שבושים ושנוי מידע, מבלי שניתן במקרים מסוימים לעקוב אחר השינויים לאחר שבוצעו או לדעת שבוצעו שינויים. לכאורה , רצוי תמיד להעדיף מידע שמקורו במאגרי מידע עצמאים ומוגנים שאינם חשופים למניפולציות חיצוניות באמצעות האינטרנט. התרופה לכך היא התרופה המקובלת בדיני הראיות שלנו – כי בית המשפט לא יקבע כראייה קבילה מידע פרטני שמקורו בנטמייל – מסמך דואר אלקטרוני אישי ללא אימות ברור בעדות או ראייה נוספת." ולעניין נטל הראיה על מי מוטל להוכיח כי הראיה מזויפת אומרת כב' השופטת: "הפתרון לכך מצוי אף הוא בדיני הראיות שלנו בדרך של העברת הנטל – כי הטוען "להתחזות" – יהיה הנטל עליו להוכיח בחוו"ד מתאימה או בראיה אחרת כי המסמך איננו אוטנטי" כאשר מפעיל הרשת מביא את הראיה הכתובה בית משפט ייתן לכך משקל רב שכן מפעיל הרשת הוא הגורם דרכו נרשמים הכותבים ומשכך סביר כי הנתונים הנמצאים ברשותו הנם נתוני אמת. מן הדברים האמורים ניתן ללמוד כי בתי המשפט נותנים משקל ראייתי מלא לראיות הנאספות מן המרחב הווירטואלי בהתניה כי ראיות אלו ילוו בעדות אחת לפחות בדבר מהימנותן, ראיה נוספת או אמצעי אימות מסוג אחר. במיוחד הדברים אמורים כאשר ראיות אלו מובאות ע"י עורכי האתר בידיהם מצוי החומר האותנטי או אז ייתן בית המשפט משקל רב לראיה. בנוסף מעמידה השופת מארק הורנצ'יק תנאי לפיו הטוען כי ראיה שמקורה מן המרחב הווירטואלי הנה מזויפת אזי על הטוען טענה זו נטל ההוכחה. פיצוי השאלה האחרונה בה נדון במאמר זו עוסקת בסוגיית הפיצוי בגין לשון הרע באינטרנט. סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע קובע כי: (ב). במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק. (ג). במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה כדי לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק. כלומר, על פי סעיף 7א' זכאי הנפגע לקבלת פיצוי מהפוגע בסך 50,000 ₪ מבלי לדון בשאלת הנזק. על מנת לפסוק פיצוי מעבר לסכום של 50,000 ₪ יש להוכיח כי הייתה כוונה לפגוע באמצעות הפרסומים. נטל הוכחה זה מונח על כתפי התובע. בא` 03 / 1392 (שלום נצרת) גורדון ניב נ` פלאוט סטיבן נקבע כי : "בין יתר הנתונים שיש להביא בחשבון בקביעת סכום הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני הוא התנהגות הנתבע.

בספרם של גנאים, קרמניצר ושנור, "לשון הרע, המצוי והרצוי", צוין בעמ' 398 כדלקמן: "בחישוב נזק זה אפשר להתחשב גם בהתנהגות הנתבע (לדעת הכותב קיימת טעות והכוונה היא –התובע) לפני הפרסום ואחריו וביסוד הנפשי שלו, שכן גם התנהגות זו משפיעה על היקף הנזק הלא - ממוני. כך למשל, מפרסם שטוען בבית המשפט שדבריו אמת, למרות שהוא יודע שאין הדבר כך, מגביר את נזקו של הנפגע. בדומה, מפרסם שיודע על שינוי עובדתי ומסרב לבקשת הנפגע לפרסם עדכון לדברים הפוגעים, מגביר את נזקיו של הנפגע

סיכום , החקיקה בישראל בנושא לשון הרע אינה מזכירה כלל את האינטרנט כאמצעי מדיה ומשכך נאלצו בתי המשפט לבצע היקש לסוגיות הקשורות לאינטרנט. במאמר זה נעשה ניסיון לכלול את כלל הפסיקה הרלוונטית עד היום בנושא לשון הרע באינטרנט. הפסיקה מכירה כיום באופן ברור באינטרנט כאמצעי פרסום לכל דבר והדברים נוגעים בין השאר גם להיות האינטרנט כר פעילות לפרסומי לשון הרע. הפסיקה מטילה כיום אחריות מלאה על המעוולים בגין לשון הרע באינטרנט ורואה בו מדיה ככל אמצעי פרסום אחר כגון רדיו, טלוויזיה, עיתון וכדומה.

מקור המאמר: http://www.reader.co.il/article/51339/לשון-הרע-כפרסום-במיילים